Hats Off to Israeli Fashion & Bloggers! Tel Aviv style tour: glitter fruit headbands, Art Deco jewelry.
Israel rocked my socks! I had an incredible time exploring Tel Aviv and Jerusalem with my filmmakers. The Tourism Board went beyond our expectations, and put together a dream press trip for the three of us.
If you think Tokyo fashion is the epitome of cool… then read on. You’ll be amazed at what Israel’s young designers and style influencers are up to.
We went on a fashion adventure with Galit Reismann of TLVstyle Boutique Tours. She gives guided style tours that are perfectly tailored to your interests; she’ll introduce you to insiders, and help you find the best shops. I wouldn’t have found any of these labels without her.

Galit took me to the fashion-centric Noga district, and introduced me to jewelry-maker Shelly Dahari. I was drawn to her bold pieces, influenced by Art Deco and African art.
Shelly hand-crafts accessories from carefully sourced and limited-edition materials, such as vintage buttons and shekel coins.
She showed me around her store, and offered us coffee and cookies. Everyone I met in the Israeli fashion scene was so hospitable. There’s a close community here that encourages creativity.
Shelly generously gave me this necklace, featuring a row of transparent stars. It has a Sailor Moon vibe, no?
I also loved her rings with retro cars symbols and lion heads.
Close up of the vintage, romantic detailing. Shelly Dahari’s Facebook shows more of her imaginative collections.
Thanks to Galit for these behind-the-scenes photos of our filming (my friends are working on a video about Israel). And this is only half of her personalized style tour… Coming up, I’ll take you inside two more Israeli boutiques.

יום רביעי, 5 בפברואר 2014
זהירות זה ממכר- ראיון עם שלי דהרי לקראת פאנל "עכשיו אני"
אם תשאלו את שלי דהרי, מעצבת תכשיטים והבעלים של שתי חנויות המותג על שמה, מה בא לה לעשות ביום שישי בבוקר כדי להתפנק היא תגיד לכן שהיא רוצה ללכת לעבוד. ולא, היא לא סתם אומרת, למי מכן שמסתובבת במתחם נגה בימים אלו תוכלו להציץ בחנות הסטודיו ולבדוק בעצמכן (אני במקרה גיליתי את זה). שמנסים לגרש אותה הביתה או לקפה עם חברות "כי זה יום שישי" היא מספרת שזה מה שהיא אוהבת לעשות, זה הפינוק שלה.

שלי דהרי
אז שלא ביום שישי בבוקר תפסתי את שלי דהרי לשיחה על עסקים, עצמאות, משפחה ורגעים מיוחדים . שלי תתארח בפאנל בעלות עסקים מספרות כחלק מאירוע הבוקר שלי "עכשיו אני" אשר יתקיים ב- 27.2. (פרטים מלאים והרשמה בקישור- "עכשיו אני")
שלי דהרי (40) נשואה, אמא לשי יחד עם עמית הבן של בעלה הם מתגוררים בתל אביב.
אז איך הכל התחיל?
"לפני כשבע שנים, אחרי שנים שהייתי שכירה הקמתי את העסק. ההתחלה הייתה מאד מאד איטית אולי בגלל שהייתי כזאת חסרת ביטחון. באותה תקופה לא הצלחתי להביא פרנסה מהעסק הביתה מצד אחד אבל מצד שני לא הייתי מוכנה לחזור אחורה ולהיות שכירה. הבנתי באותה נקודה שאו שאני סוגרת את העסק ומחפשת עבודה או שאני משנה גישה. במבט לאחור זה הרגע בו שיניתי את הגישה ונהפכתי מבעלת עסק לעצמאית, נחושה להצליח. החלטתי כל פעם להגדיל טיפה את העסק ופשוט להיות יותר חרוצה. וכך זה קרה בצעדי תינוק."

מתוך קולקציית חורף 2014 של שלי דהרי
אז זה מה שצריך? חריצות?
"זה הבסיס להרבה דברים, ברגע שאת מתחילה לעשות דברים ולא מתבכיינת ומתבאסת אז יש כישלונות אבל תמיד תמיד יש תוצאות ואז התוצאות האלו ממנפות אותך לעוד תוצאות. בהתחלה הבנתי שאני רוצה וצריכה להפיץ את התכשיטים שלי בחנויות. כל הזמן הייתי אומרת לעצמי "לזה אני אלך כי.... ולזה לא נראה לי שיתאים לו כי..." ואז החלטתי להפסיק עם כל השיקולים האלו שהם בכלל לא שלי, ופשוט הלכתי לכל החנויות.
דרך החריצות, דרך המפגשים האלו התחזק לי הביטחון ויכולתי לגדול. ראיתי שאני יכולה לעשות דברים. הבנתי שמה שאני חושבת, מתוך חוסר הביטחון שלי אז כמובן, אחרים לא חושבים על העסק שלי, הם הגיבו מדהים. היה לי קשה לראות את המיוחד בעבודות שלי, לראות את הכישרון שלי ולהעז לבקש עבורו כסף כמו שצריך, אז תמחרתי נורא נמוך. החנויות היו בשוק מהמחירים והם אמרו לי תעלי את המחירים. היה לי קשה להאמין שזה ימכר וברגשות מעורבים העלתי את המחירים והם צדקו, זה נמכר נהדר. לאט לאט נוצר יותר ויותר ביקוש ואני חושבת שהתפנית הכי גדולה הייתה להוציא את הסטודיו מהבית ולעבור לסטודיו בתל אביב."

מתוך שבוע האופנה הישראלי
צריך אומץ רב לעשות מהלך כזה
"גם אז לא היה לי מספיק בטחון. באותה תקופה, כדי לאפשר לזה להתרחש עבדתי כמה ימים בסטודיו וביתר השבוע השלמתי הכנסה כשכירה במשרה חלקית."
אז זהו שלי? כישרון וחריצות זה מספיק?
"לא יש מלא מרכיבים קודם. כל זה אמונה ומטרות. אני חייבת מטרות, משהו לשאוף אליו, לחלום, לפנטז שזה יקרה. למשל אני כבר שנים מפנטזת על חנות בניו יורק. גם החנות בפשפשים היא חלום שהתגשם אפילו מהר ממה שחשבתי. אני זוכרת שחיפשתי חנויות ולא האמנתי עד הסוף שאני באמת אעשה את זה. זו הייתה שעת ערב, הייתי עם חברה בשוק והתיישבתי על אחת המדרגות של חנות שהייתה סגורה. הסתכלתי ואמרתי פה אני רוצה את החנות שלי. ואז החברה שלי הולכת שני צעדים אחורה ורואה שלט קטן עליו היה טלפון וכתוב שהמקום עומד להשכרה. היא קראה לי לראות ולא האמנתי. באותו רגע הרגשתי דפיקות לב כמו רולטה שכל האסימונים יורדים. זה היה מטורף ולא נתפס. אומץ זה היה השלב הבא."
.JPG)
חנות הסטודיו במתחם נגה
מתי היה הרגע שהבנת שעשית את זה?
"הבנתי שהעסק גדל ממש ובעלי החליט לסגור את העסק שלו ולהצטרף אלי. זה נתן לי חותמת להצלחה. אם הוא עושה את זה, זה סימן שהוא ממש מאמין בי ובעסק. מתקופה שחמש שנים אחורה הוא אמר או שאת יוצאת לעבוד וסוגרת את העסק או שאת מתחילה לתת גז.
ההתמדה הביאה את ההצלחה. אני זוכרת רגע שישבתי בבית בסלון והסטודיו היה בבית. מחזור המכירות היה 7,000 ₪ כל החודש ממנו רק כאלף ₪ רווח. ופשוט אמרתי , אין אני אעשה את זה! לא הבנתי איך אני הולכת לעשות את זה. אני זוכרת שפשוט ישבתי עם בעלי ואמרתי לו שאני אעשה את זה. היה לי קול פנימי שידעתי מה היכולות שלי גם מניסיון העבר. אמרתי לעצמי, אם עשיתי את זה בעבר כשכירה עבור אנשים אחרים אין סיבה שלא אוכל לעשות את זה שוב לעצמי ואמרתי גם אם זה יהיה מזויף בהתחלה, אני אתחיל להאמין בעצמי."
אני ממש מפחדת. מפחדת כל פעם מחדש. חוששת כל הזמן שלא יהיה לי מה לחדש, שלא יהיה לי מה להגיד. אני לא לוקחת שום דבר כמובן מאליו, כל מחמאה, כל לקוחה, אני מאד מאד קשובה וזה הסימן הכי חשוב להצלחה, מה הלקוחות שלי חושבות. כל קולקציה חדשה שלי אני חוששת, גם אם העובדות בסטודיו מתרגשות ממנה בטירוף, אני חרדה, עד שאני לא רואה איך זה מגיב, איך לקוחות מקבלות את זה, איך המכירות של הקולקציה אני לא נרגעת. כל פעם מחדש ואני חושבת שזה משאיר אותי בעשייה מבורכת וחלק חשוב בהצלחה."
האם יש רגעים קשים? ואיך מתמודדים?
"בוודאי שיש. אני חושבת שההבנה שלהיות עצמאי זה מושג אחר לגמרי מכל דבר שתעשה, צריך להמציא את עצמך כל יום מחדש וכל בוקר לקום עם כוחות מחודשים. להכיר טוב טוב את החסרונות שלך. זה קודם כל הבסיס לצד זה כל פעם שיש לי רגע ממש קשה, אני פשוט מנסה למצוא את הטוב במצב. למשל בימים אלו אני בבית עם הבת שלי כי היא חולה וברור לך שיש לי מלא דברים דחופים לטפל בהם אבל אני אומרת לעצמי שלפחות אין לי רשות אשם שאני לא בעבודה, ושהכל ממשיך לתפקד עם העובדות שלי בלעדי וזה פשוט המצב ומנסים תמיד למצוא את הטוב.
תראי, כמו לכל עסק יש לי רגעים קשים עם זאת יש לי זכות לעשות מה שאני באמת אוהבת ומבחינתי זה שווה את זה, זה לא מובן מאליו. יש לי בעסק המון חששות ופחדים אבל יש לי גם חלומות והם אלו שגורמים לי להתרגש כל פעם מחדש, הם אלו שמניעים אותי למרות כל הקשיים והפחדים."
ואיך מאזנים הכל? בית, משפחה, אימהות, עסק, עובדים?
"יש לנו סדר כזה שעשינו והוא עובד ממש טוב. יש ימים קבועים שאני עם הבת שלי בשעות אחר הצהריים ויש לי ימים קבועים שאני עובדת עד מאוחר בסטודיו ומגיעה ישר הביתה לארוחת ערב מוכנה. בעקרון אני מאד מאד אוהבת לעבוד, זה הכיף שלי. אני תמיד הייתי כזו, גם בצבא, ששינו את החוק משישה ימים בשבוע לחמישה ימים בשבוע אני המשכתי לבוא בימי שישי ליחידה. גם היום, אני תמיד עובדת בשישי אבל יש ימים אחרים שבבוקר אני ממש מורחת את הזמן בבית לסידורים ומשימות בית."

עם הבת שי
יש לך טיפים שתרצי להעביר לבעלות עסקים?
"כל עסק מבוסס על אנשים ולא משנה במה אנחנו עוסקים וצריך כמה שיותר תקשורת החוצה כמה שיותר שיווק. וששיווק לא חייב להעלות הרבה כסף. לא חייבים לעשות הפקה בעשרת אלפיים שקל, או גלויות שעולות הון, או לפרסם מודעות ענק במגזין נחשב. אפשר למצוא דרכים פשוטות לשווק את עצמך ולהגיע למקומות נכונות."
כמה מה למשל?
"כמו שבעבר היו פונים אלי יחצנים כדי להציע לי שירותי יחסי ציבור. הסכומים היו אלפי שקלים בחודש ופשוט החלטתי שזה משהו שאני לא מוכנה לשלם עליו ופשוט עשיתי כל הזמן יחסי ציבור לעצמי. פותחת עיתונים, מסמנת שמות של העיתונאים ומוצאת דרכים להגיע אליהם. ככה התחלתי לבנות לעצמי מאגר של אנשים מהתקשורת איתם אני עובדת. היה רגע שמאד ריגש אותי, לפני כשנה, הגיעה לסטודיו אשת יחסי ציבור שאני מאד מאד מעריכה מהתחום. היא נכנסה וכשראתה אותי אמרה לי "כל הכבוד על מה שאת עושה. היו לי לקוחות שהיו מבקשי ם שאני אעשה להם יחסי ציבור כמו לשלי דהרי." כל פעם שאני נזכרת בזה זה מרגש ומשעשע אותי.
ואם יש לי עוד מסר חשוב שאני יכולה להעביר לבעלות העסקים, ובעיקר לאלו שיש להן מוצרים והם מפיצות לחנויות, זה שאפשר בלי קונסיגנציה. בהתחלה לא האמנתי שיש כזה דבר. עד שיום אחד נכנסה אלי בעלת חנות מהצפון ופשוט הוציאה כסף ושילמה. זה היה רגע שלא האמנתי שזה קורה לי אבל בעקבותיו החלטתי שאני עושה שינוי ומפסיקה עם השיטה הזו. לקח תהליך של שנה וחצי והיום אני ממש ממש לא עובדת ככה. אני רוצה שבעלות העסקים ידעו ויבינו שאפשר אחרת."
אם תשאלו את שלי דהרי, מעצבת תכשיטים והבעלים של שתי חנויות המותג על שמה, מה בא לה לעשות ביום שישי בבוקר כדי להתפנק היא תגיד לכן שהיא רוצה ללכת לעבוד. ולא, היא לא סתם אומרת, למי מכן שמסתובבת במתחם נגה בימים אלו תוכלו להציץ בחנות הסטודיו ולבדוק בעצמכן (אני במקרה גיליתי את זה). שמנסים לגרש אותה הביתה או לקפה עם חברות "כי זה יום שישי" היא מספרת שזה מה שהיא אוהבת לעשות, זה הפינוק שלה.
![]() |
שלי דהרי |
אז שלא ביום שישי בבוקר תפסתי את שלי דהרי לשיחה על עסקים, עצמאות, משפחה ורגעים מיוחדים . שלי תתארח בפאנל בעלות עסקים מספרות כחלק מאירוע הבוקר שלי "עכשיו אני" אשר יתקיים ב- 27.2. (פרטים מלאים והרשמה בקישור- "עכשיו אני")
שלי דהרי (40) נשואה, אמא לשי יחד עם עמית הבן של בעלה הם מתגוררים בתל אביב.
אז איך הכל התחיל?
"לפני כשבע שנים, אחרי שנים שהייתי שכירה הקמתי את העסק. ההתחלה הייתה מאד מאד איטית אולי בגלל שהייתי כזאת חסרת ביטחון. באותה תקופה לא הצלחתי להביא פרנסה מהעסק הביתה מצד אחד אבל מצד שני לא הייתי מוכנה לחזור אחורה ולהיות שכירה. הבנתי באותה נקודה שאו שאני סוגרת את העסק ומחפשת עבודה או שאני משנה גישה. במבט לאחור זה הרגע בו שיניתי את הגישה ונהפכתי מבעלת עסק לעצמאית, נחושה להצליח. החלטתי כל פעם להגדיל טיפה את העסק ופשוט להיות יותר חרוצה. וכך זה קרה בצעדי תינוק."
מתוך קולקציית חורף 2014 של שלי דהרי |
אז זה מה שצריך? חריצות?
"זה הבסיס להרבה דברים, ברגע שאת מתחילה לעשות דברים ולא מתבכיינת ומתבאסת אז יש כישלונות אבל תמיד תמיד יש תוצאות ואז התוצאות האלו ממנפות אותך לעוד תוצאות. בהתחלה הבנתי שאני רוצה וצריכה להפיץ את התכשיטים שלי בחנויות. כל הזמן הייתי אומרת לעצמי "לזה אני אלך כי.... ולזה לא נראה לי שיתאים לו כי..." ואז החלטתי להפסיק עם כל השיקולים האלו שהם בכלל לא שלי, ופשוט הלכתי לכל החנויות.
דרך החריצות, דרך המפגשים האלו התחזק לי הביטחון ויכולתי לגדול. ראיתי שאני יכולה לעשות דברים. הבנתי שמה שאני חושבת, מתוך חוסר הביטחון שלי אז כמובן, אחרים לא חושבים על העסק שלי, הם הגיבו מדהים. היה לי קשה לראות את המיוחד בעבודות שלי, לראות את הכישרון שלי ולהעז לבקש עבורו כסף כמו שצריך, אז תמחרתי נורא נמוך. החנויות היו בשוק מהמחירים והם אמרו לי תעלי את המחירים. היה לי קשה להאמין שזה ימכר וברגשות מעורבים העלתי את המחירים והם צדקו, זה נמכר נהדר. לאט לאט נוצר יותר ויותר ביקוש ואני חושבת שהתפנית הכי גדולה הייתה להוציא את הסטודיו מהבית ולעבור לסטודיו בתל אביב."
![]() |
מתוך שבוע האופנה הישראלי |
צריך אומץ רב לעשות מהלך כזה
"גם אז לא היה לי מספיק בטחון. באותה תקופה, כדי לאפשר לזה להתרחש עבדתי כמה ימים בסטודיו וביתר השבוע השלמתי הכנסה כשכירה במשרה חלקית."
אז זהו שלי? כישרון וחריצות זה מספיק?
"לא יש מלא מרכיבים קודם. כל זה אמונה ומטרות. אני חייבת מטרות, משהו לשאוף אליו, לחלום, לפנטז שזה יקרה. למשל אני כבר שנים מפנטזת על חנות בניו יורק. גם החנות בפשפשים היא חלום שהתגשם אפילו מהר ממה שחשבתי. אני זוכרת שחיפשתי חנויות ולא האמנתי עד הסוף שאני באמת אעשה את זה. זו הייתה שעת ערב, הייתי עם חברה בשוק והתיישבתי על אחת המדרגות של חנות שהייתה סגורה. הסתכלתי ואמרתי פה אני רוצה את החנות שלי. ואז החברה שלי הולכת שני צעדים אחורה ורואה שלט קטן עליו היה טלפון וכתוב שהמקום עומד להשכרה. היא קראה לי לראות ולא האמנתי. באותו רגע הרגשתי דפיקות לב כמו רולטה שכל האסימונים יורדים. זה היה מטורף ולא נתפס. אומץ זה היה השלב הבא."
חנות הסטודיו במתחם נגה |
מתי היה הרגע שהבנת שעשית את זה?
"הבנתי שהעסק גדל ממש ובעלי החליט לסגור את העסק שלו ולהצטרף אלי. זה נתן לי חותמת להצלחה. אם הוא עושה את זה, זה סימן שהוא ממש מאמין בי ובעסק. מתקופה שחמש שנים אחורה הוא אמר או שאת יוצאת לעבוד וסוגרת את העסק או שאת מתחילה לתת גז.
ההתמדה הביאה את ההצלחה. אני זוכרת רגע שישבתי בבית בסלון והסטודיו היה בבית. מחזור המכירות היה 7,000 ₪ כל החודש ממנו רק כאלף ₪ רווח. ופשוט אמרתי , אין אני אעשה את זה! לא הבנתי איך אני הולכת לעשות את זה. אני זוכרת שפשוט ישבתי עם בעלי ואמרתי לו שאני אעשה את זה. היה לי קול פנימי שידעתי מה היכולות שלי גם מניסיון העבר. אמרתי לעצמי, אם עשיתי את זה בעבר כשכירה עבור אנשים אחרים אין סיבה שלא אוכל לעשות את זה שוב לעצמי ואמרתי גם אם זה יהיה מזויף בהתחלה, אני אתחיל להאמין בעצמי."
אני ממש מפחדת. מפחדת כל פעם מחדש. חוששת כל הזמן שלא יהיה לי מה לחדש, שלא יהיה לי מה להגיד. אני לא לוקחת שום דבר כמובן מאליו, כל מחמאה, כל לקוחה, אני מאד מאד קשובה וזה הסימן הכי חשוב להצלחה, מה הלקוחות שלי חושבות. כל קולקציה חדשה שלי אני חוששת, גם אם העובדות בסטודיו מתרגשות ממנה בטירוף, אני חרדה, עד שאני לא רואה איך זה מגיב, איך לקוחות מקבלות את זה, איך המכירות של הקולקציה אני לא נרגעת. כל פעם מחדש ואני חושבת שזה משאיר אותי בעשייה מבורכת וחלק חשוב בהצלחה."
האם יש רגעים קשים? ואיך מתמודדים?
"בוודאי שיש. אני חושבת שההבנה שלהיות עצמאי זה מושג אחר לגמרי מכל דבר שתעשה, צריך להמציא את עצמך כל יום מחדש וכל בוקר לקום עם כוחות מחודשים. להכיר טוב טוב את החסרונות שלך. זה קודם כל הבסיס לצד זה כל פעם שיש לי רגע ממש קשה, אני פשוט מנסה למצוא את הטוב במצב. למשל בימים אלו אני בבית עם הבת שלי כי היא חולה וברור לך שיש לי מלא דברים דחופים לטפל בהם אבל אני אומרת לעצמי שלפחות אין לי רשות אשם שאני לא בעבודה, ושהכל ממשיך לתפקד עם העובדות שלי בלעדי וזה פשוט המצב ומנסים תמיד למצוא את הטוב.
תראי, כמו לכל עסק יש לי רגעים קשים עם זאת יש לי זכות לעשות מה שאני באמת אוהבת ומבחינתי זה שווה את זה, זה לא מובן מאליו. יש לי בעסק המון חששות ופחדים אבל יש לי גם חלומות והם אלו שגורמים לי להתרגש כל פעם מחדש, הם אלו שמניעים אותי למרות כל הקשיים והפחדים."
ואיך מאזנים הכל? בית, משפחה, אימהות, עסק, עובדים?
"יש לנו סדר כזה שעשינו והוא עובד ממש טוב. יש ימים קבועים שאני עם הבת שלי בשעות אחר הצהריים ויש לי ימים קבועים שאני עובדת עד מאוחר בסטודיו ומגיעה ישר הביתה לארוחת ערב מוכנה. בעקרון אני מאד מאד אוהבת לעבוד, זה הכיף שלי. אני תמיד הייתי כזו, גם בצבא, ששינו את החוק משישה ימים בשבוע לחמישה ימים בשבוע אני המשכתי לבוא בימי שישי ליחידה. גם היום, אני תמיד עובדת בשישי אבל יש ימים אחרים שבבוקר אני ממש מורחת את הזמן בבית לסידורים ומשימות בית."
![]() |
עם הבת שי |
יש לך טיפים שתרצי להעביר לבעלות עסקים?

כמה מה למשל?
"כמו שבעבר היו פונים אלי יחצנים כדי להציע לי שירותי יחסי ציבור. הסכומים היו אלפי שקלים בחודש ופשוט החלטתי שזה משהו שאני לא מוכנה לשלם עליו ופשוט עשיתי כל הזמן יחסי ציבור לעצמי. פותחת עיתונים, מסמנת שמות של העיתונאים ומוצאת דרכים להגיע אליהם. ככה התחלתי לבנות לעצמי מאגר של אנשים מהתקשורת איתם אני עובדת. היה רגע שמאד ריגש אותי, לפני כשנה, הגיעה לסטודיו אשת יחסי ציבור שאני מאד מאד מעריכה מהתחום. היא נכנסה וכשראתה אותי אמרה לי "כל הכבוד על מה שאת עושה. היו לי לקוחות שהיו מבקשי ם שאני אעשה להם יחסי ציבור כמו לשלי דהרי." כל פעם שאני נזכרת בזה זה מרגש ומשעשע אותי.
ואם יש לי עוד מסר חשוב שאני יכולה להעביר לבעלות העסקים, ובעיקר לאלו שיש להן מוצרים והם מפיצות לחנויות, זה שאפשר בלי קונסיגנציה. בהתחלה לא האמנתי שיש כזה דבר. עד שיום אחד נכנסה אלי בעלת חנות מהצפון ופשוט הוציאה כסף ושילמה. זה היה רגע שלא האמנתי שזה קורה לי אבל בעקבותיו החלטתי שאני עושה שינוי ומפסיקה עם השיטה הזו. לקח תהליך של שנה וחצי והיום אני ממש ממש לא עובדת ככה. אני רוצה שבעלות העסקים ידעו ויבינו שאפשר אחרת."
הנמר, הסוס וארון הבגדים
מאת: רוני ודנאי, מערכת וואלה!
יום חמישי, 2 במאי 2013, 8:40
השלב הבא במערכת היחסים בין בעלי חיים לאופנה הוא בסימן ריאליזם. יותר ויותר מעצבים ומותגים לא מסתפקים רק בהדפסים מנומרים, אלא מבטאים את החיה כולה
כפי שבחייהם על פני כדור הארץ בעלי החיים חווים שינויים אבולוציוניים, מסתבר שהם גם חווים אותם בזירת האופנה. לפני שלושה אביבים הייתה זו מיו מיו, האחות הקטנה של פראדה, שהציתה את טרנד הדפסי החיות עם אייקונים מודפסים של חתולים וציפורים. באותה תקופה, פחות או יותר, נוצרה גם עדנה מחודשת להדפסים המנומרים שהיו עד אז בגדר טאבו-על. מה שעבד לפגי באנדי ולמיטב חנויות האופנה באלנבי תל אביב, הפך לפתע לסממן של שיק מתוחכם וזוהר. אחר כך הגיעו גם הדפסי טקסטורות של זברות, נחשים, ג'ירפות ואפילו פרות.
עושה רושם שהשלב הדארוויניסטי הבא במערכת היחסים בין החיות לאופנה, הוא בסימן ריאליזם. אולי זו אווירת הטרופיקנה והספארי ששררה על מסלולי התצוגות הבינלאומיים, כאשר בראשם בית האופנה הצרפתי קנזו, ואולי זה בכלל עוד סממן של תרבות הריאליטי שמחלחלת עמוקות לכל שאר הרבדים האחרים בחיינו. לכאן או לכאן, ההתייחסויות לחיות באופנה ובאקססוריז נראות הקיץ חיות ואמיתיות מתמיד, אם בהדפסים דיגיטאליים שנראים כאילו הועתקו מהספארי הקרוב ואם מדובר בתכשיטים שסובבים סביב מיניאטורות חייתיות.
![]() |
שרשרת ועגילי עץ וחרוזים עם ראשי שוורים מפלסטיק. מחיר העגילים: 260 שקלים, שרשרת: 460 שקלים להשיג בחנויות המעצבת: רבי פנחס 14, שוק הפשפשים, יפו; רוחמה 9, מתחם נגה, יפו (צילום: ניר יפה) |
איך עושה סוס?: שלי דהרי לקיץ 2013
מאת: רוני ודנאי, מערכת וואלה!
יום חמישי, 25 באפריל 2013, 8:10
העובדה שהתארגנה בזמן שיא לשבוע האופנה האחרון בתל אביב לא הפריעה לתכשיטים המעוצבים שלה להשתבץ בגיליון האביזרים העונתי של ווג איטליה. שלי דהרי מציגה קולקציה חייתית
שבוע האופנה שהתקיים בנובמבר האחרון במתחם התחנה בתל אביב היה כביכול בגדר המסיבה הסגורה של מעצבי האופנה המקומיים. מעצבי התכשיטים והאקססוריז קיבלו באותה ההזדמנות את הבמה להציג את עיצוביהם, אך לכאורה הם היו שם יותר בשביל הפאן ובשביל לתת טאץ' זוהר יותר לבגדים של אחרים שעלו על המסלול. לאור זאת, אפשר רק לדמיין התחושה שהיכתה במעצבת התכשיטים שלי דהרי כאשר קיבלה פנייה אישית מנציגי ווג איטליה במהלך שבוע האופנה. התדהמה הייתה גדולה עוד יותר לנוכח פרסומם של שלושה תכשיטים בגיליון האקססוריז העונתי של ווג איטליה, שיצא בסוף החודש שעבר.
דהרי שידועה בזכות תכשיטי האוברסייז שלה, המשלבים בין ציפויי זהב, שבבי עץ ופלסטיק, שיתפה פעולה עם מעצב האופנה עידו רקנטי ויצרה את הקולקציה בדקה התשעים. "הקולקציה החדשה נוצרה במטרה להשתלב בתצוגה של עידו רקנאטי בשבוע האופנה. לא היה לנו הרבה זמן, עידו הודיע לי שהוא משתתף בתצוגה רק שבועיים לפני. רציתי ליצור משהו רענן, צבעוני ושונה - וחיות פלסטיק, שכבר מזמן רציתי לעשות איתן משהו, היו הזדמנות נפלאה וכך נוצרה הקולקציה. תוך כדי תהליך העבודה התאמתי אותה לצבעי הבדים של הקולקציה של עידו".
"במהלך התצוגה, נכחו בקהל עורכת מווג איטליה ומנהלת יחסי ציבור קשרי חוץ שמאוד התלהבו ומיד בתום התצוגה 'חטפו' אותי לראיון עם אליזבטה בראצ'יה. ממש איך שהדוגמניות ירדו מהמסלול וכולם קמו מהכיסאות, פנתה אליי אחראית קשרי החוץ ואמרה לי – 'היא רוצה לדבר איתך, היא מחכה לך בחוץ'", משחזרת דהרי את הקליק הראשוני. "החיבור היה מהמם, היא ממש התלהבה וביקשה ממני לשלוח לה תמונות של הקולקציה".
שלושה תכשיטים מהקולקציה – זוג עגילים, צמיד ושרשרת זכו להיכנס לרשימה המכובדת של גיליון ה- A-Z Must haves של מגזין האקססוריז של ווג איטליה. באותה הנשימה אגב הוזכרו גם אקססוריז מבתי היוצר של ברברי וסלבטורה פראגמו.
העיצובים המדוברים הם חלק מקולקציית הקיץ של דהרי (39), המעצבת תכשיטים בשש השנים האחרונות בחסות מותג עצמאי הנושא את שמה. את התשוקה לעיצוב תכשיטים היא פיתחה במהלך 13 השנים קודם לכן, בהן עבדה בחברה שעסקה בתכשיטנות וסיפוק חומרי גלם. בתום התקופה הארוכה, החליטה דהרי לעצב מהבית תכשיטים בסדרות קטנטנות. היא הייתה מהראשונות בארץ לשלב חומר גלם כמו פלסטיק עם זהב, ויחד עם שמות כמו ליאת גינזבורג ואחרים, הפכה לאחת מחלוצות הפלסטיק אשר יצרו שפה חדשה שמערבבת בין יקר ועממי, ובין יוקרתי לשובב.
העיצובים המדוברים הם חלק מקולקציית הקיץ של דהרי (39), המעצבת תכשיטים בשש השנים האחרונות בחסות מותג עצמאי הנושא את שמה. את התשוקה לעיצוב תכשיטים היא פיתחה במהלך 13 השנים קודם לכן, בהן עבדה בחברה שעסקה בתכשיטנות וסיפוק חומרי גלם. בתום התקופה הארוכה, החליטה דהרי לעצב מהבית תכשיטים בסדרות קטנטנות. היא הייתה מהראשונות בארץ לשלב חומר גלם כמו פלסטיק עם זהב, ויחד עם שמות כמו ליאת גינזבורג ואחרים, הפכה לאחת מחלוצות הפלסטיק אשר יצרו שפה חדשה שמערבבת בין יקר ועממי, ובין יוקרתי לשובב.
כמו כל דבר טוב, גם הטרנד והסגנון המובהק נתן פתח לשלל חיקויים ואינטרפרטציות דומות מדי. בהתחלה היא לקחה את זה קשה, אך במהרה לדבריה, הבינה המעצבת שזו הזדמנות לנסות ולהמציא את עצמה כל פעם מחדש. "מספר הספקים בארץ הוא מאוד מצומצם, ואני לא יכולה להשתמש באותם ספקים שכל בחורה שפותחת דוכן הולכת לקנות אצלם. אז התחלתי לחפש מחסני וינטג' בכל העולם, הפעלתי קשרים וכיום אני מייבאת גם מאירופה וגם מארצות הברית במהדורה מוגבלת. וזה כיף כי אלו דברים שאי אפשר להשיג בארץ".
לפני כשלוש וחצי שנים היא פתחה את חנות הסטודיו שלה במתחם נגה ביפו, והייתה מבין המעצבים הראשונים להתמקם בו ולהפיח בו רוח חיים אופנתית. לפני כשנה, לא רחוק משם, פתחה המעצבת חנות נוספת במתחם שוק הפשפשים. זוהי לא הפעם הראשונה שדהרי זוכה להכרה מחללית האם האיטלקית ומגזין האופנה הנחשב בעולם. בגיליון מרץ בשנה שעברה הבליחה תמונה של תכשיט בעיצובה של דהרי, גם זה בעקבות השתתפותה בשבוע האופנה, אך החשיפה לה זכתה המעצבת באותו הגיליון הייתה מצומצמת יותר.
את הפריטים המדוברים יצרה המעצבת מערב רב של חומרי גלם קונבנציונאליים יותר ופחות, דוגמת חרוזי עץ בעבודת יד של אמן יודאיקה, חיתוכי פרספקס, חרוזי פלסטיק משנות התשעים וגולת הכותרת – חיות צעצוע מגומי. אחת ההשראות לקולקציה לדבריה של דהרי נובעת מקולקציית הקיץ של דולצ'ה וגבאנה, אבל ההשראה העיקרית הגיעה מהחיות עצמן כי לתפיסתה "יש בזה משהו הומוריסטי שמעלה חיוך". הקולקציה מורכבת משרשראות, צמידים ועגילים שטופי צבע. בשונה מקולקציות קודמות, בזו הנוכחית כמעט ולא ניכרים ציפויי זהב ומתכות, וניכר כי המעצבת הלכה על הצבע עד הסוף. דהרי עשתה גם אדפטציה לתכשיטים המאסיביים מהתצוגה, כך לצד שרשראות אוברסייז מאסיביות ניתן למצוא גרסאות צנועות יותר של תכשיטי קרנפים, זברות וג'ירפות, במיוחד לאלה שמעדיפים את התכשיטים שלהם בוורסיה מעודנת יותר.
טווח מחירים: 260-800 שקלים
שלי דהרי. רוחמה 9 מתחם נגה, יפו; רבי פנחס 14, שוק הפשפשים, יפו.
שלי דהרי. רוחמה 9 מתחם נגה, יפו; רבי פנחס 14, שוק הפשפשים, יפו.


עוד בזבוזים לחנוכה: עד 300 שקלים
מאת: רוני ודנאי, מערכת וואלה!
יום שלישי, 11 בדצמבר 2012, 8:29
הכבישים פקוקים בגלל הצגות הפסטיגל והקניון מפוצץ בהמון ילדים תועים? 12 אופציות ראויות לבזבוז נוסף של דמי החנוכה, משרשראות מקוריות ועד תיק עור עליז. חלק שלישי בסדרה
ככל שהחג מתקדם, עם כל הילדים שרצים בקניונים והכבישים הפקוקים במכוניותמשפחתיות בדרך לפסטיגל כזה או אחר, כך יש אישור לא כתוב להשקיע יותר בפריטי אופנה. 12 אופציות מקוריות נוספות, שלא חוצות את רף 300 השקלים. חג שמח.


טבעות חפתים של שלי דהרי. מחיר: כעת ב-288 שקלים במקום 360 שקלים. להשיג בסטודיו המעצבת - רוחמה 9, מתחם נגה, יפו ובחנות - רבי פנחס 14, שוק הפשפשים, יפו (צילום: ניר יפה)
שלי דהרי: מעצבת תכשיטים עם ניחוח של פעם
שלי דהרי שואבת השראה מסרטים ישנים, משתמשת בחומרי גלם משנות ה-50 וחושבת ששרה ג'סיקה פרקר תתלהב מהתכשיטים שלה. ראיון
שלי דהרי, תעודת זהות:
מעצב ישראלי אהוב: קשה לי לשים את האצבע על מישהו ספציפי. יש כל כך הרבה מעצבים ישראלים שאני מעריכה שזה בלתי אפשרי לבחור אחד.
מוזה: אודרי הפבורן.
פריט מאסט בארון הנשי: תכשיט אחד מטורף, צבעוני, גדול ומגניב שעושה את ההופעה.
לעולם לא אלבש: מיני.
האדם עושה את התכשיט או התכשיט עושה את האדם? זה מפגש של שני הדברים. התכשיט הנכון על הבן אדם הנכון יעשה את העבודה. זה צריך להיות חיבור הדדי.
בארון של שלי:
- חגורה של הדס קולודני
- חולצה של המעצבת חנית חן
- תיק של לידיה רנר
- נעליים מניו יורק
- משקפי שמש מניו יורק
שלי דהרי - סלונה
ה- Neck Pieces של שלי דהרי נוצרו במיוחד כדי להפוך את קו הצוואר והמחשוף שלכן לאזורים הראשונים שעליהם יסתכלו

» מתחשבת בקו הצוואר. שלי דהרי. צילום: יח"צ
הדבר הכי חם היום בתחום השרשראות נקרא Neck Piece – שרשראות דומיננטיות בגודל ובצורה שתופסות את תשומת הלב ישר מהמבט הראשון. שרשראות מהסוג הזה הן יותר מאביזר משלים, אלא הן אלו שעושות את ההופעה. לכן כדאי לצוות להן שמלה פשוטה יחסית, או לחילופין- גופיה או טי-שירט בצבעים שקטים ונטולים אמירה צעקנית.
כמו בכל תחום, גם במקרה של Neck Piece יש תורה של “עשי” ו”אל תעשי” שחשוב להכיר, כפי שמבהירה שלי דהרי, מעצבת תכשיטים ואקססוריז ומי שמחבבת מאוד את טרנד התכשיטים ה”אוברסייז” שכובש אותנו כעת.“מכיוון שמדובר בתכשיט גדול, מי שיש לה חזה גדול צריכה להיזהר שלא להציב את מרכז התכשיט ממש על החזה. מיקוד כזה יוצר מראה עמוס ומגוחך ולכן, אם את בעלת נוכחות נשית מרשימה העדיפי למקם את ה -Neck Piece כשבעה ס”מ מעל החזה”.
מכיוון שמדובר בתכשיט גדול, חשוב באופן מיוחד לקחת בחשבון את השילוב בין צבע התכשיט לגוון העור. “החוק כאן נכון, בעצם, לכל סוג של שרשרת – קטנה או גדולה”, אומרת דהרי. “נשים בעלות עור בהיר, ואפילו כזה שנוטה לג’ינג’י או אדמדם, עדיף שלא יענדו שרשרת בגוון זהב בלבד אלא ישלבו בו עוד צבע. הגוון הנוסף ‘יאיר’ את אזור המחשוף. מנגד, דווקא נשים כהות מאוד, שמניסיוני לעיתים חוששות מהגוונים הזהובים, יגלו שהצבע הזה מאוד מחמיא להן ומייפה את גוון העור שלהן באזור הזה”.
דהרי עצמה מעצבת לרוב בסגנון וינטג’ ורטרו, לפעמים עם קריצה לכיוון שנות ה- 80′, אך לדבריה, תמיד יהיה בעיצובים שלה איזה טוויסט רומנטי. “אני אוהבת לשלב בעיצובים שלי שלל חומרים- פלסטיק של פעם, בדים ,מתכות ,חבלים, כפתורים ישנים ומה לא. החומר עצמו נותן לי המון השראה”.
בסטודיו שלה במתחם נגה תוכלו למצוא מספר קולקציות, ביניהן קולקציית תכשיטי בייסיק בסגנון קליל ורומנטי, קולקציית תכשיטי ערב ייחודיים עם אמירת אופנה חדה וקולקציית תכשיטים שמחה במיוחד שבאה לידי ביטוי הן בצבעוניות והן באלמנטים – לאלו שמעיזות, כמובן.
.
מחירים: בין 100 ש’ ל 500 ש’.
ניתן להשיג ב”Shelly”, רח’ רוחמה 9, מתחם נגה ת”א-יפו, וגם בתיאום מראש בטל’: 050-5769690 ובחנויות הנבחרות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
ועכשיו... התגובות שלכן